הכשרות הורים קבוצתיות | הדרכות הורים פרטניות
תודה! עשיתם את הצעד הראשון – פניתם לקבלת מידע עבור כל מה שמחכה לכם בהכשרת ההורים לגילאי 2-5.
ריכזנו בפניכם מגוון בעיות, אתגרים ושאלות נפוצות. אין זה אומר כמובן שאלו בדיוק האתגרים שלכם ואין זה אומר שאלו הפתרונות שלכם. כל הכשרה שונה מאחרת, שכן לכל משפחה פרופיל ייחודי משלה.
הנכם מוזמנים לפנות לרכזת ההכשרות – עדנה, לכל שאלה ולרישום.
טלפון ישיר לרישום:
072-396-9650
מתחילים ב 13.7 ,יום רביעי בשעה 20:30
חיבור וירטואלי דרך הZOOM. אנחנו נשלח פרטי התחברות ותזכורות לפני פתיחת ההכשרה
ההכשרות שלנו במחירים שפויים לכל הורה-
ילדים בגילאי 2-5
למה הוא לא מקשיב?
הוא דווקא מקשיב. הוא פשוט התרגל שאנחנו אומרים כל דבר 20 פעם – זה הפך להיות חלק מהתקשורת שלנו מולו.
לנו ההורים, יש את הכוח לשנות את זה: וזה אומר שעלינו להתחבר לנקודת הזמן שבה הילד נמצא עכשיו –
ילדים בגילאי 2-5 נמצאים בשלב התפתחותי שבו הם רואים את עצמם ומרוכזים בעצמם.
תתפלאו, אבל יש להם יכולת ריכוז מולדת מדהימה ובגילאים האלה עולמם הפנימי, הדמיון והמחשבות מפותחים במיוחד.
זה לא שהוא לא מקשיב או לא מתייחס. זה פשוט שהקשב שלו נמצא עמוק במקום אחר.
אם הוא יושב בסלון, הדרך לגרום לו להיות ב"כאן ועכשיו" ולהגיב למסרים שלנו, היא פשוט להשוות את הסיטואציה שבה הוא נמצא, לסיטואציה שלנו. כלומר: במקרה כזה, מומלץ להתיישב לידו, לגעת בו, להמתין שנוצר קשר עין ורק אז לדבר בגובה העיניים שלו. (פשוטו כמשמעו – כשאנחנו בגובה מקביל לגובה שלו).
פעולה כזאת פשוטה מחזירה את הילד למציאות ה"כאן ועכשיו" ומנתקת אותו בעדינות מהעניין שהיה עסוק בו.
וטיפ להורים – כשאתם חושבים שהילד לא מקשיב, לא מתייחס, לא מכבד, נוצר באופן אוטומטי כעס.
במחשבה הראשונית שלנו, אנחנו נוטים להרגיש עלבון או אוזלת יד. אם נבין שמה שאנו מפרשים כ"חוסר הקשבה", הוא פשוט תדר אחר שבו הילד נמצא, וכאשר נדע איך לשנות את התדר שלנו כך שיתאים לשלו (מגע, יצירת קשר עין, דיבור בגובה העיניים), כך אופן הפניה שלנו לילד, תהיה יותר חיובית ומחברת.
הוא בוכה. הוא צועק, ולא משנה מה הסיבה:
לנו ההורים זה מייצר הפרעה מאוד חזקה. האמת? כל כך חזקה, שאני שומעת הורים מתארים את התסמינים הפיזיים שהם חוים בגוף, למשמע הילד בוכה או צועק.
מה עושים?
דבר ראשון – מפסיקים לדבר על ה"איך" – איך הוא מביע את עצמו (בבכי) ומנסים להבין את ה"למה"- מה תסכל אותו כך, שהוא מגיב בבכי/ צעקות?
כאשר רוב האנרגיה שלנו ההורים, ממוקדת בבכי ובצעקה, אנחנו לא מסוגלים לעצור לרגע ולחשוב מה עומד מאחוריה.
התפקיד שלנו הוא פשוט תרגול בשליטה עצמית, (ואתם תראו שהכלי הזה בלבד, יפחית גם את תופעת הבכי עצמה):
נפסיק מייד לשחרר משפטים כמו "די לבכות" או "די להתבכיין" או "די לצעוק", ונבין קודם כל שהבכי או הצעקה היא תקשורת: הילד מתקשר איתי, מעביר לי מסר: הוא מתוסכל.
כעת ננסה לברר בטון רגוע ככל הניתן (וכן, נתרגל את זה בהכשרה), מה מקור התסכול – נפל הארטיק? נגמרה התכנית? נתחבר לילד ממקום התסכול ונדברר, נתמלל, נגיד את מקום התסכול הזה עבורו, מתוך ההבנה כי הוא עדיין לא מסוגל לדברר את התסכול במילים ולכן הצעקה/ בכי היא הפתרון שלו להוציא את התסכול החוצה.
לא נבקר: "מה העניין? זה רק ארטיק…" ולא נגמד או נקטין את התסכול.
ככל שנשדר לילד שאנחנו איתו בתסכול שלו, הילד ירגיש מובן, שרואים אותו, שהוא חשוב. ורגע ההבנה הזה הוא גם שלב בהירגעות.
נבין שבבכי או בצעקה, הוא מעביר לנו מסר ושככל שאנחנו נדברר ברוגע את המסר – למה הוא מתוסכל וכמה זה מובן, אנחנו בפועל מלמדים אותו דרך הדגמה, איך לדברר תסכולים בצורה רגועה.
הפתרון הוא פשוט ללמד אותו לאט ובשיטתיות כיצד לעשות דברים לבד (ולהנות מזה!) וחשוב מזה – ללמד את עצמינו לשחרר ולתת לו להתנסות לעשות לבד.
דבר ראשון בתהליך, הוא לשאול את עצמינו, עד כמה באמת אנחנו רצים לפתור לילד כל בעיה: האם אנחנו נותנים לו להתמודדד לבד? או שאנחנו "מושיעים" אותו לעזרה בכל בקשה?
אם לא ניתן לו לעשות לבד ואם לא נשדר לו שהוא יכול, הוא תמיד ירצה אותנו לכל דבר, יאבד את חוש העצמאות (שכל כך מפותח כבר בגילאי 2-5) ויפתח תלות.
איך עושים את זה?
קבלו כמה טיפים מתוך ההכשרה:
זכרו : בגילאי 2-5 ילדינו שואלים המון שאלות והרבה פעמים אנחנו עונים. אבל במקום תשובות, נלמד לענות בשאלות כדי לפתח את יכולת הילד לעשות בעצמו.
ועוד דבר לנו ההורים: אל תראו את הילד כ"חלש" או כ"תלותי", אם הוא זקוק לנו. זה רק מסר שאומר שעלינו לשנות את סוג התקשורת מנקודה לסימן שאלה. ראו תמיד את המסר החיובי: הילד שלנו הוא ילד חברותי, זקוק לנו, אוהב חברה ורוצה ביחד.
נשיכות:
נשיכות הן שלב התפתחותי בו הילד זקוק לחוות את הכל דרך הפה – כך הוא מכיר את העולם.
ההתמודדות שלנו ההורים עם התופעה, מתחילה בהבנת הבעייה: אם הנשיכה נובעת מתוך תסכול, עלינו לדברר (לדבר עבורו) את התסכול הזה (קראו את אתגר 2 להרחבה).
כך הוא ילמד לתקשר את התסכול בעצמו לבד.
מסרים שנגיד במצבים אלה – "אצלינו לא נושכים בוא תגיד מה אתה רוצה…".
למה הם נושכים?
2. וויסות חושי: יש ילדים שיש להם צורך בנשיכה, כי אין להם תחושה בחלל הפה. לרוב נזהה בעיות בוויסות חושי על ידי התנהגויות כמו נשיכות, או שדוחפים הרבה אוכל לפה. יש דרך לטפל בזה דרך טיפל בוויסות חושי ומורן שלנו תנחה אתכם במפגש הרביעי בהכשרה איך לזהות סימנים לאתגרים בוויסות החושי והרגשי.
הילד מרביץ:
הדבר הראשון שאנחנו ההורים נעשה כשהילד מרביץ (לנו) הוא להתרחק – להראות לו על ידי דוגמא: נגיד לו – "אני לא אתן לאף אחד להרביץ לי" ונתרחק מהמקום. לא נעשה מזה סיפור ונעבור לסדר היום. הוא לומד כך – דרך ההדגמה שלנו, כיצד להגיב אם ילד ירביץ לו ומהן ההשלכות כאשר הוא מרביץ (התרחקנו).
בואו נתחיל בהבנה של חשיבות (כן! ) המריבה בין אחים:
מריבות בין אחים, היא הדרך של האחים, ללמוד אחד את השני.
כל מערכת יחסים מתחילה בלמידה ואם יש קונפליקטים, סימן שמערכת היחסים אותנטית ואמיתית. מדוע? כי כשאנחנו חוששים לאבד מישהו, לא נריב איתו ולא לגמרי נהיה עצמינו: נהיה יותר וותרינם ומרצים.
אז עצם זה שיש קונפליקטים זה טוב, הילדים מתאמנים לשדה החברתי שלהם. לומדים לעמוד על שלהם ולהביע את הרצונות שלהם.
נבין גם שהמחשבות שיש לנו בראש – "אם ככה הם רבים בגיל 3, מה יהיה כשיהיו בני עשרים…" לא משרתות אותנו ופשוט לא נכונות.
כשאנחנו מגיבים מהמקום החרד, אנחנו מנותקים לחלוטין מ"כאן ועכשיו" ולא מסוגלים לעזור להם להבין אחד את השני.
מה עושים? קבלו שני טיפים
מתחילים באווירה בבית שתמנע לאורך זמן את הריב הבא:
בני הזוג הם המפתח החשוב ביותר ביצירת אווירה משגשגת בבית.
לרוב קונפליקטים קורים כאשר כל אחד מבני הזוג, מגיע עם גישות שונות של חינוך: איך אנחנו אמורים להבין מה נכון ולא נכון?
אני שומעת הרבה – "הוא מקלקל לי…" או "היא הורסת לי".
בהכשרות שלנו, נלמד לדבר על התקשורת שלנו כזוג ועל הזוגיות ההורית שלנו. נלמד מהן נקודות החיבור שיאפשרו לנו לעבוד כצוות, עם ערכים ועקרונות משותפים לחזון המשפחתי שלנו.
דרך כך, נבין שהכל עניין של תקשורת.
ראו דוגמא מאחת ההכשרות:
מקרה בוחן לקונפליקט בזוגיות ההורית
זוג בגילאי השלושים עם שני ילדים – תמיר וחופית. להם יש בנים בגילאי 4 ו 6.
תמיר חזר מאוחר הביתה מיום עבודה, כאשר האמא – חופית, כבר קילחה, האכילה והתחילה להכין את הילדים לקראת שינה.
מה קרה?
תמיר נכנס בסערה, התחיל לשחק עם הילדים בסלון ולהשתולל איתם. כל ההכנה לקראת השינה נהרסה ופתאום עכשיו הם שוב רעבים ורוצים עוד משהו אחרון לאכול…
מוכר?
חופית מרגישה שתמיר לא מעריך את כל העבודה שלה: היא טרחה כל אחר הצהריים ולמה שוב ושוב היא צריכה להיות בתפקיד השוטר? לכוון את הילדים למיטה כשתמיר (תמיד) נתפס כ"הורה הכיפי"? זה שמשחק, משתולל וממש לא אומר ללכת לישון?
מה קורה פה בעצם?
צד הבעל: תמיר לא ראה את הילדים כל היום והוא מרגיש מנותק מהבית ומתגעגע. המשחק וההתרגשות, היא הדרך שלו לבטא את הגעגוע. הוא לא יודע שהילדים נכנסו לשגרת השכבת לילה והוא לא ער לכך. הוא כרגע רואה את הצורך שלו – הוא התגעגע ועכשיו הוא רוצה מגע וחום.
צד האשה: חופית מניחה שאם השעה מאוחרת, תמיר יודע שעכשיו אמורים לישון. זו הנחה לא נכונה, שכן תמיר כעת לא פנוי רגשית לחשוב על הפעולות שבלו"ז הבית: הוא פשוט בחוויה של "אני מתגעגע".
לו חופית היתה מכינה את תמיר ואומרת לו – "אני רואה שהתגעגעת לילדים. הם לפני שינה. בוא שב איתם ותקריא להם סיפור", כך היתה מנתבת את האנרגיה שתמיר רוצה להרעיף על ילדיו, בצורה שמקדמת את האג'נדה של הבית (זמן לישון) ומקדמת את הרצון של תמיר (מגע ותקשורת עם הילדים).
מה למדנו?
תקשורת היא הכל ולפני הכל – מפתח לזוגיות הורית משגשגת. על כך נדבר בהרחבה במפגש השלישי בהכשרת ההורים, בו נגדרי את החזון המשפחתי שלנו.
תקבלו כלים להחזיר לעצמכם את המושכות בבית
תלמדו כיצד איך לדבר איתו כך שיקשיב ויכבד את הבקשות וההוראות שלכם – ממקום של שיתוף פעולה וחדווה
תקבלו ביטחון בהורות שלכם , תדעו בדיוק איך להגיב בכל סיטואציה כדי להשיג את התוצאות שאתם רוצים
תבינו למה הילד שלכם מתנהג כך, מה הוא רוצה להשיג בזה ואיך הוא מבין את העולם
יהיה לכם הרבה הרבה יותר כיף לבלות זמן עם הילדים
ותבינו שאתם הורים ממש טובים….
קראו מה יש לבוגרי ההכשרות שלנו להגיד…
כל תכנית הכשרה מלווה בקבוצת וואטסאפ!
בקבוצת הוואטסאפ נעלה את שיעורי הבית שתקבלו מדי שבוע ונחלוק טיפים והמלצות.
אתם לא לבד!
כל מי שנכנס לתכנית ההכשרה של אליפז הוא חבר לחיים: יש לכם קו אישי ישיר במייל לכל התייעצות במסגרת ההכשרה.
